תגית: רוזמרין

אחרי יומיים רצופים שאני אוכלת אותה או יותר נכון זוללת אותה לארוחת צהריים, דלורית היא הירק האהוב עליי כרגע. כל כך קל להכין אותה ולהוציא ממנה מנה ממש ממש טעימה. אין כאן איזה סוד כמוס או מתכון מיוחד פשוט אופים אותה ואוכלים – כמו שהיא עם כף (או כפית).
אגב, כשהיא מוכנה אפשר להוסיף אותה למרק ירקות – באפיה הטעם האגוזי שלה יוצא החוצה והיא נותנת למרק עוד מרקמים וטעמים מיוחדים. והיא יכולה לשמש כמנה ראשונה של ארוחה חגיגית.
נסו בעצמכם – לא תתחרטו, מבטיחה :)

מרכיבים

דלורית
מלח ופלפל
שמן זית
ענף רוזמרין – לא חובה
ענפי טימין – לא חובה

שניה לפני שמתחילים

1. זה רק נראה כמו ירק קשה לפיצוח – אבל עם סכין חדה היא חותכים אותה יופי.
2. אפשר לתבל את הדלעת עם תבלינים נוספים כמו זרעי כמון, זרעי כוסברה ועוד תבלינים שאתם אוהבים.
3. זה בסדר גמור לאכול אותה עם הקליפה, הקליפה מתרככת וכמעט לא שמים לב שהיא שם. רק לזכור לשטוף אות הדלורית היטב לפני ההכנה.

אופן ההכנה

חותכים את הדלורית לאורכה, לשני חצאים. אם יש גרעינים מוצאים אותם בעזרת כף או סכין. מניחים את הדלורית על תבנית עם נייר אפיה ומזלפים עליה שמן זית. בעזרת מברשת משמנים אותה היטב מכל הצדדים. מפזרים מלח ופלפל ומניחים את ענפי הרוזמרין והטימין.
מכניסים לתנור לכ-40 דקות בחום בינוני (180 מעלות) עד שהדלורית מתרככת, משחימה ומתקרמלת.

הצעת הגשה

כשהדלורית מוכנה מזלפים עליה טחינה גולמית ומעט מיץ לימון ואוכלים אותה ככה – מעדן!
בתיאבון!

לפני הכניסה לתנור:

ואחרי הכניסה לתנור:

לכבוד היום השמשי והנפלא שהיה היום, מתכון פשוט וקליל, בין המנות האהובות באירועים שלנו, מושלם לבראנץ' של שבת.

מצרכים לכ-6 מנות

1 כוס עדשים ירוקות ו – 1 כוס עדשים שחורות מושרות למשך לילה (בנפרד)
1 דלורית קלופה, חצויה ונקייה מגרעינים
2 בצל סגול
1/2 זר כוסברה
1/2 זר פטרוזיליה
10 עלי מרווה
ענף קטן של רוזמרין
שמן זית
מלח ים ופלפל שחור גרוס

אופן ההכנה

שמים את העדשים לבישול בנפרד, במים בלבד. לבשל עד שהן מוכנות אך לא רכות מדי. אל דנטה. מכבים את האש ומסננים.
מדליקים את התנור ל – 200 מעלות. חותכים את הדלורית לקוביות בגודל ביס ואת הבצל לקוביות בגודל זהה. מערבבים בקערה עם שמן זית בנדיבות, מלח ים, פלפל שחור וקרעים של עלי מרווה ורזמרין.
צולים בתנור עד השחמה והדלורית מוכנה לאכילה.
בקערה מערבבים את שני סוגי העדשים עם תערובת הדלורית והבצל. קוצצים דק פטרוזיליה וכוסברה. אם חסר רוטב, מוסיפים שמן זית כדי לאחד את התערובת, מעט לימון לרענן טעמים ומתקנים תיבול.
מגישים בטמפ' החדר עם טחינה, סלט עגבניות ובצל ולחם טוב לניגוב.
שבוע נהדר!

מוזמנים לקרוא עוד בבלוג של נועה: יחפנים – מנימליזם בעולם החדש

אתמול נתקלתי במקרה באייטם על לחם שמכין חיים כהן לאורחי "טאבון", מסעדתו בניו יורק. מסתבר שהלחם זכה לתואר הלחם הטעים ביותר בניו-יורק ברשימה של הניו יורק פוסט.
חיים כהן, צנוע כהרגלו, הודה בכתבה שהמתכון המקורי הגיע מאייל שני, שקיבל אותו מעובד ערבי שלו. איך אמר מאיר אריאל ז"ל? – "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה". זה שוב זרק אותי לשנייה וחצי בהן עבדתי בצפון אברקסס ולטעם של הפיתה המופלאה הזו שהם אופים שם ואח"כ ממלאים בשרימפס ואיולי, או בביצה וחציל וטחינה. לדעתי זה בדיוק המתכון אותו ניאות חיים כהן לשחרר לכתבה ההיא ב"ידיעות" אתמול.

שמעו, הלחם הזה הוא באחריות המאפה הכי טעים שיצא מהתנור שלכם, גם אם פיטר ריינהארט בכבודו ובעצמו יפול מהשמיים ויחליט לבוא לביקור פתע דווקא אצלכם. הבצק המתקתק והאוורירי מייצר לחם ממכר עם כיס בתוכו, מושלם למילוי ועם קראסט עדין, כזה שנשאר אכיל גם יום למחרת. חובה לנסות.

פוקאצ'ה ערבית
החומרים:
1.1 ק"ג קמח
70 גר' סוכר
650 מ"ל מים
2 כפות שמן
חצי קוביית שמרים
20 גר' מלח
רוזמרין
מלח ים אטלנטי

אופן ההכנה:
בקערת מיקסר מערבבים את הקמח, המים, השמן, השמרים והסוכר כ-7 דקות. מוסיפים את המלח ומערבבים עוד 3 דקות. מכסים ומתפיחים שעתיים. מחלקים לכדורים ומתפיחים שוב עד להכפלת הנפח. בהתפחה השנייה חשוב לקמח את התבנית עליה מתפיחים, כי הבצק מעט דביק.

מחממים תנור לחום גבוה – 220 מעלות. מי שיש לו אבן שמוט הרוויח, מי שאוהב לאפות ועדיין אין לו כזו, שירוץ לקנות – כולה 120 שקל. אופים עד שהפוקאצ'ות מזהיבות, ודואגים לבדוק שהתחתית שלהן אפויה מספיק. מוציאים, מניחים על רשת ומברישים בשמן זית. מפזרים מעט רוזמרין ומלח ים אטלנטי. אם לא אוכלים מיד, יש לכסות במגבת. עכשיו להתעלף.