הפעם הראשונה ששמעתי על קימצ׳י היתה לפני 15 שנה, כחלק מסיפורי מסע של חבר שנשלח לקוריאה מטעם העבודה. מסתבר שלבקר בקוריאה בלי לאכול קימצ׳י שווה ערך לביקור ביפו בלי לאכול חומוס, ולכן נאלץ אותו חבר לטעום ולחזור עם פרצוץ חמוץ. מאז הפכה המילה לסוג של כינוי גנאי אצלנו במשרד, וכטיבם של רוב חברויות במקומות עבודה, התפזרנו לארבע רוחות השמיים ואיתנו גם ניחוח הקימצ׳י העלום.
רק לאחרונה יצא לי ממש לטעום את אותו פלא, ולמרות שהכנתי מראש את רפלקסי ההקאה, הסתבר לי שדווקא מדובר במעדן. כאחד שאוהב ירקות כבושים, ממרחים חריפים ושאר חמוצים ליקקתי את האצבעות וביקשתי עוד, ולמזלי גם קיבלתי ספיישל דליברי ממכולת קוריאנית בלונדון. אחר כך עשיתי קצת ריסרץ׳ והבנתי שהכי פשוט זה להכין בבית.
אז מה זה קימצ׳י בעצם? מדובר בכרוב סיני כבוש שם כולל למחמצים קוריאניים, שהפופולרי בהם הוא כרוב מסוג ״נאפה״ שדונה לכרוב הסיני המוארך (תודה לגל ממליה על התיקון) בתוספת תבלינים (בעיקר צ׳ילי, אבל הקוריאנים מתבלים אותו גם באנשובי ושרימפס ושאר רטבי דגים) שהולך נהדר עם אורז, לצד מרק או בתוכו, על צנים או כממרח בסיס בכריך. קוריאנים מטורפים על קימצ׳י ואוכלים אותו לצד כל מנה כמעט. באווירת הזמנים הלכתי על הגרסה הטבעונית והנה היא לפניכם:
קימצ׳י טבעוני
החומרים:
כרוב סיני אחד, שטוף ומסונן, חתוך לחתיכות גדולות
12 כוסות מים מסוננים
חצי כוס מלח
2 כפות צ׳ילי קוריאני (או רגיל אם לא מצאתם בחנויות אסיאתיות)
כף סוכר
2 פטריות שיטאקי שהושרו 10 דק׳ במים רותחים, סוננו ונקצצו
חתיכת ג׳ינג׳ר קצוצה
כף עלי נורי (אלה שמשמשים לסושי) קצוצים
10 שיני שום קצוצות דק
צנון לבן (או קולורבי) קצוץ דק
בצל ירוק שלם קצוץ גס
צנצנת גדולה לכבישה
אופן ההכנה:
בקערה גדולה מניחים את הכרוב החתוך. מוסיפים את המים והמלח ומערבבים היטב בידיים נקיות. מכסים בניילון נצמד ומניחים ללילה
למחרת מסננים את הכרוב מהמים ומערבבים אותו היטב עם כל שאר החומרים. מכניסים לצנצנת ומניחים במקום מוצל ליומיים לפחות.
