תגית: בצק

המתכון הזה רץ אצל אמא שלי במטבח כבר שני עשורים לפחות. היא קיבלה אותו מחברה אחרי שטעמה את הפיצה שהכינה באחד מאירועי המושב. מאז בכל אירוע הפיצה מככבת אצלנו בארוחות משפחתיות ואירועים שונים. כשהייתי קטנה, והתחשק לי ארוחת ערב שווה, תמיד הייתה לי פיצה במקפיא – מחממת ואוכלת. מאז שהפכתי לטבעונית אמא שלי מכינה אותה ללא גבינה צהובה – וזה עדיין טעים ולא פוגם בכלל בטעמה הנפלא של הפיצה. המתכון שכאן הוא אחרי הכפלת כמויות, ככה שתצא לכם המון פיצה (בערך 4 תבניות עגולות), תרגישו חופשי לקצץ בכמויות אם בא לכם כמות קטנה יותר. בכל מקרה, תמיד אפשר להקפיא אותה (אחרי שהיא מוכנה) והיא יוצאת מעולה גם ככה (מניסיון :)

מצרכים

לבצק:
1 קילו קמח לבן
1 שקית שמרית
3 כפיות מלח
¼ כוס שמן
2.5-3 כוסות מים פושרים

רוטב עגבניות:
1 בצל גדול קצוץ דק
200 גרם רסק עגבניות
1 כוס מים
מלח ופלפל לפי הטעם
תוספות: בצל, זיתים, פטריות*, עגבניה, תירס, מה שבא לכם

הוראות הכנה

מכינים את הבצק: מערבבים את כל המרכיבים לבצק ולשים היטב לפחות 10 דקות. אם יש מיקסר, זה יחסוך לכם הרבה זמן (וכאבי ידיים). מכסים את הקערה בניילון נצמד ובמגבת ומניחים לו לתפוח עד שהוא מכפיל את נפחו, בערך שעה.
אחרי שהבצק תפח, מוצאים ממנו את האוויר (דוחפים אותו פנימה – אל הקערה) ולשים עוד כשתי דקות, מכסים ונותנים לו לתפוח שוב. ממולץ לחזור על פעולה זו עוד פעם אחת, אם רוצים בצק אוורירי וקליל.
מחלקים את הבצק ל-4 רבעים ומרדדים כל חלק, על משטח מקומח, לגודל תבנית האפייה.
בנתיים מכינים את רוטב העגבניות: מטגנים את הבצל עד להזהבה בסיר עמוק (יחסית). מערבבים את כוס המים יחד רסק העגבניות בקערה נפרדת, ומוסיפים לסיר. מערבבים על אש נמוכה, מוסיפים מלח ופלפל לפי הטעם, ותבלינים נוספים.
משמנים את תבניות האפייה ומשטחים בהן את הבצק, עליו מורחים את רוטב העגבניות, ושמים את התוספות שאוהבים.
אופים בתנור על חום בינוני (180 מעלות) כחצי שעה או עד שקצוות הפיצה משחימות, ונהנים מפיצה חלומית! בתיאבון!

*את הפטריות מומלץ לטגן מעט במחבת, שלא יגירו מים על הבצק בזמן האפייה.

כפיצוי על כך שהרבה זמן כבר לא פרסמתי מתכון, הנה אחד שאני גאה בו במיוחד. אם תנסו אותו, אני בטוחה שתבינו למה.

לפני שבוע או שבועיים, פתאום היה לי קרייבינג לבורקס תרד וגבינה. פעם גרתי ליד מאפיית טאבון, שכיניתי אותה "המקרר השני שלי" כי כל פעם שהייתי רעבה ולא היה לי חשק לבשל (תתפלאו, אבל זה היה קורה אז די הרבה. תקופת אנטי-בישול כזאת) הייתי יורדת למטה וקונה בורקס תרד וגבינה. "זה לא בעיה, אני פשוט אכין כזה", הודעתי לבנזוג יקר, "נראה לי שזה יעבוד מעולה עם גבינת סויה."

"בשביל מה לשים תרד בבורקס?" בנזוג שאל ועיקם פרצוף, כאילו ששאלתי מה דעתו שאכין בורקס גבינת סויה ומקקים.

"כי זה טעים."

"אבל זה בריא מדי."

"מה זה משנה? זה טעים."

"אבל בורקס לא אמור להיות בריא."

"אתה יודע, זה לא בלתי אפשרי שמשהו קצת בריא יהיה גם טעים."

"אבל זה ירוק."

"אבל אתה אוהב שייקים ירוקים. וזה בכלל ממש בריא."

"אבל זה שונה. שייק אמור להיות בריא."

"אבל זה הרבה יותר טעים מסתם בורקס עם גבינה."

"לא. זה בריא מדי."

השיחה הזאת נמשכה כך בלופ די הרבה זמן והתחילה לעלות לי על העצבים, אז באותו יום הכנתי בורקס גבינת סויה עם זיתים – לא לפני שדאגתי לוודא שזיתים, על אף היותם ירוקים, אינם בריאים מדי בשביל להיעטף בבצק עלים. זה גם היה טעים, אבל הקרייבינג לבורקס האגדי עם התרד והגבינה לא נעלם. להפך.

יכלתי להכין בורקס תרד וגבינה רק לעצמי, אבל כשמפשירים חבילה של בצק עלים אמורים להשתמש בכולה, ואז או שצריך לזרוק חלק וחבל, או שנתקעים עם כמויות ענק של בורקס. אז רקמתי לי תוכנית זדונית. שבוע מאוחר יותר, הזמנתי את בנזוג יקר ועוד זוג חברים לארוחת ערב, והחלטתי להכין פאי מבצק עלים, עם מלית תרד וגבינה, במקום בורקס. כיוון שפאי זה בהחלט לא בורקס, וודאי מותר לו להכיל איזה רכיב בריא או שניים. נכון? כך תכננתי גם לספק את הקרייבינג שלי וגם להכין ארוחה טעימה מבלי לפגוע, חלילה, בטוהר הג'אנקיות של מוסד הבורקס.

האם התוכנית הצליחה, אתם שואלים?

אז לא.

שהגשתי את הפאי הזהוב ועטור השומשום לשולחן, התגובה הראשונה הייתה "יא, מגניב! בורקס ענקי!"

"לאאא! זה לא בורקס! זה פאי!" טענתי בתוקף, והסברתי את ההבדלים הברורים בין בורקס לפאי, אבל נדמה לי שאף אחד לא כבר הקשיב כי כולם היו עסוקים בלאכול. היה כבר מאוחר מדי ולא עזר כלום. בסוף נכנעתי. "מישהו רוצה עוד חתיכה מהבורקס הענקי?"

אניוויי, הנה לכם מתכון לפאי – פאי – אבל יש לו ממש טעם של בורקס תרד וגבינה (בחיי שאין לי מושג למה). אז אם אתם לא ג'אנקיסטים טהרנים, אתם בהחלט יכולים להשתמש במלית כמילוי לבורקס. אני אפילו זוממת לעשות את זה בקרוב בעצמי (אהממיטאאוטאהמ).

רכיבים: (לתבנית פאי עגולה בקוטר 25 ס"מ)

ליטר חלב סויה, ללא סוכר ומלח (אני השתמשתי בחלב אלפרו באריזה האדומה)

מיץ מלימון אחד

3 כפות שמן זית

בצל גדול, קצוץ דק

6 שיני שום, קצוצים דק

כ-400 גרם מדליוני תרד קפואים (חצי חבילה של סנפרוסט. אפשר גם לטחון תרד טרי, אבל קחו בחשבון שתצטרכו כמות גדולה כי הוא מאוד מצטמק בבישול)

כוס אגוזי מלך קצוצים

כפית מלח

1/2 כפית פלפל שחור

כף ממרח לימונים כבושים (לא חובה)

כ-600 גרם בצק עלים, מופשר – צריך 2 יריעות ריבועיות בגודל כ-25 ס"מ

שמן זית להברשה

2 כפות זרעי שומשום

הכנה:

מכינים את הגבינה: מחממים את חלב הסויה עם מיץ מלימון אחד, עד שהוא מגיע לרתיחה. ברגע שמתחיל לרתוח, מורידים מהאש ומחכים כמה דקות – תוכלו לראות שהמוצקים נפרדים מהנוזלים. שופכים למסננת מרופדת בבד גבינה (אני משתמשת בחיתולי בד שנקראים "חיתולי טטרה" ונמכרים בכל סופרפארם) ומחכים כ-20 דקות.

לבינתיים, מכינים את הירקות: מטגנים את הבצל הקצוץ בשמן הזית עד להזהבה קלה. מוסיפים את השום ומטגנים דקה נוספת. מוסיפים את מדליוני התרד, מכסים ומבשלים על אש קטנה כמה דקות, עד שהתרד מופשר. מעבירים את התערובת למסננת דקה וסוחטים היטב. חשוב שהמלית לא תהיה מימית.

מעבירים את הירקות לקערה. סוחטים היטב את הגבינה משאריות נוזלים, ומוסיפים אותה לירקות. מערבבים עם האגוזים הקצוצים, המלח והפלפל, וממרח הלימונים הכבושים.

מחממים תנור ל-200 מעלות.

משטחים יריעה אחת של בצק עלים על תבנית משומנת – ייתכן שתצטרכו למתוח אותה מעט כדי שהיא תעבור את דפנות התבנית. דוקרים כמה פעמים במזלג. מורחים מעל את המלית, וסוגרים את הפאי ביריעת בצק עלים נוספת. מהדקים היטב את שתי שכבות הבצק, חותכים בסכין את הפינות שתלויות מעל דפנות התבנית, ומהדקים שוב בעזרת מזלג. את השכבה העליונה גם דוקרים במזלג כמה פעמים.

מברישים את הפאי במעט שמן זית, בוזקים שומשום מעל ואופים בתנור כ-35 דקות, עד שהשכבה העליונה מזהיבה יפה.

הפאי הכי טעים חם, אבל הוא לא רע גם כשהוא קר.