בראוניז פאדג’ שוקולד-תפוז

אני אוהבת כשדברים מוציאים מאנשים רגשות קיצוניים. או שאתה חולה על זה, או שאתה מתעב את זה. אין באמצע.

תל אביב. אני כמובן חולה עליה; אתם כבר יודעים את זה. עדיין אוהבת אותה בדיוק כמו שאהבתי אותה בביקור הראשון שלי בעיר, לפני שנים רבות ובנסיבות קצת הזויות, שאולי אספר לכם עליהן בפעם אחרת. המתעבים אותה לפעמים מכנים אותה מסריחה, מזוהמת ורועשת, לפעמים סנובית ופלצנית, ואני כל פעם בוכה קצת בלב. אל תדברו ככה על אהובתי. אתם פשוט לא מבינים אותה.

ליצ'י. איכס. לא, אני ממש לא הולכת לאכול את הדבר הזה שבא בדיוק באותה הצורה, הצבע, הגודל והמרקם של גלגל עין, ועוד מצחין כמו גיהינום. אני עדיין לא משוכנעת שזה פרי אמיתי בכלל. קחו את זה מפה ותנו לי לנשום את זיהום האויר שלי בשקט. תודה.

נעלי קרוקס. אני מתה עליהם ולא אכפת לי מה תגידו. הם הכי נוחים בעולם ורוב הדגמים נטולי עור של בעלי-חיים, ואלה שני יתרונות עצומים בעיניי. כרגע אני נועלת זוג נעלי בית שלהם שקניתי בסביבות 2001 והם עדיין בריאים ושלמים. ואני לא רוצה לספר לכם כמה זוגות של סנדלים שלהם יש לי בארון, מחכים לקיץ.

מוסיקת אופרה. לא. לא. בבקשה תכבו את זה. בבקשה. אני אתן לכם כל מה שתרצו, רק אל תכריחו אותי לשמוע את זה.

שוקולד עם תפוז. אם אתם מהאנשים האלה שמתעבים את שילוב הטעמים הזה, אני באמת מצטערת אבל אני לא בטוחה אם נוכל להמשיך להיות חברים.

המתכון הזה לא דורש השקעת זמן גדולה, ואני גאה בו במיוחד כי הצלחתי לשחק עם הרכיבים כך שאין צורך בתוספת שמן – והבראוניז יוצאים פאדג'יים ונימוחים. השוקולדיות והתפוזיות ממלאים את כל הבית בניחוחות של חורף, ושילוב הטעמים והמרקם הרך והלח יוצרים ביס פשוט מושלם.

בטח יש לכם תפוז בבית ממש עכשיו, אז בואו ניגש לעבודה.

רכיבים: (לתבנית בגודל 30X20 ס"מ)

200 גרם שוקולד מריר, לפחות 60% מוצקי קקאו (אתם יכולים גם לגנוב קוביה או שתיים ולהשתמש ב-180 גרם. זה לא מה שאני עשיתי, כמובן. אני בחיים לא הייתי עושה כזה דבר.)

1/2 1 כוסות קמח (אני השתמשתי ב-3/4 כוס קמח לבן ו-3/4 כוס קמח מלא)

3/4 כוס סוכר חום (אם אתם אוהבים סופר-מתוק, אפשר להגדיל לכוס שלמה)

1/2 1 כפיות אבקת אפייה

1/2 כפית מלח

3/4 כוס קרם קוקוס (אם זה מסוג הדברים שמדאיגים אתכם – אל דאגה, טעם הקוקוס לא מורגש בכלל בבראוניז)

2/3 כוס רסק תפוחים ללא תוספת סוכר או דברים אחרים (גם טעמו לא מורגש)

כפית תמצית וניל

מיץ וקליפה מגורדת מתפוז אחד (כ-1/2 כוס מיץ)

אופציונלי: חצי כוס אגוזי פקאן שבורים

הכנה:

מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית בגודל 30X20 ס"מ (תבנית של טוסטר אובן יכולה לעבוד מצוין).

שוברים את השוקולד לקוביות וממיסים אותו בקערת מתכת (או בסיר קטן) שמונחת בתוך סיר עם מים רותחים.

בינתיים, מערבבים את כל החומרים היבשים – הקמח, הסוכר, אפקת האפייה והמלח – בקערה גדולה.

כשהשוקולד נוזלי לגמרי, שופכים פנימה את קרם הקוקוס ומערבבים היטב. מורידים את הקערה מהאש ומערבבים פנימה גם את רסק התפוחים ותמצית הוניל, עד שנוצרת בלילה אחידה.

שופכים את בלילת השוקולד ואת מיץ התפוזים והגרידה לקערה של החומרים היבשים ומערבבים הכל. מוסיפים את אגוזי הפקאן.

שופכים לתבנית המשומנת ואופים כ-25-30 דקות (25 דקות למרקם רטוב ופאדג'י יותר, 30 דקות למרקם יותר עוגתי).

לאחר שמניחים להתקרר, חותכים לריבועים.

Loading+ הוספה למועדפים

טופו אפוי מושלם

כן, נו, אני מודעת לקלישאתיות שבכך שהמתכון הראשון בבלוג המתכונים הטבעוניים שלי הוא מתכון לטופו. אבל צריך להתחיל מאיפשהו, וזאת התחלה לא רעה בכלל, כי מדובר במתכון קל ופשוט שהופך גוש טופו משעמם למאכל טעים ברמות ממכרות. ברצינות, זה מתכון מעולה אפילו בשביל אנשים שחושבים שהם לא אוהבים טופו. והיה יכול להיות גרוע יותר – יכולתי להנחית עליכם מתכון לנבטים מוקפצים או סלט חסה או משהו. אז די להתלונן. שנתחיל?

רכיבים:

300 גרם טופו (גוש סטנדרטי)

1/4 כוס רוטב סויה

2 כפות סילאן

2 שיני שום כתושות

כף ג'ינג'ר טרי כתוש

1/2 כפית שמן שומשום

הכנה:

מערבבים את כל חומרי המרינדה בקערה קטנה.

פורסים את גוש הטופו לפרוסות בעובי כסנטימטר. מניחים את הפרוסות בין שכבות של מגבות נייר וסוחטים את הנוזלים.

שופכים את המרינדה לקופסה/תבנית מרובעת, מסדרים עליה את פרוסות הטופו, מכסים ומכניסים למקרר. לאחר חצי שעה, מוציאים מהמקרר, הופכים את הפרוסות ומשרים לעוד חצי שעה.

מחממים תנור ל-200 מעלות (המתכון הזה עובד מצוין גם בטוסטר אובן). מרפדים תבנית בנייר אפיה ומסדרים עליה את פרוסות הטופו. אופים ל-20 דקות. מוציאים, הופכים את הפרוסות ואופים לעוד 20 דקות.

מה עושים עם טופו אפוי?

הכל! הנה כמה רעיונות:

1. משתדלים לא לאכול הכל ישר מהתבנית.

2. שמים בסנדוויץ' עם ירקות ורטבים שאתם אוהבים.

3. חותכים לקוביות / רצועות / משולשים ומוסיפים לסלט או למוקפץ.

4. מגישים אותו כמו שהוא, על מצע אורז או דגן אחר. הוא הולך מצוין עם רוטב צ'ילי מתוק או רוטב סאטה (חמאת בוטנים).

5. חותכים לרצועות ושמים בסושי או ברולים של דפי אורז.

יש לכם עוד רעיונות? תציעו בתגובות!

Loading+ הוספה למועדפים

פסטה עם בצל וכרוב סגולים

אז כן, שמתי לב לכך שהיה כאן הרבה פסטה בזמן האחרון. אבל בכל זאת, לא הצלחתי להתאפק מלשתף אתכם במתכון הזה, כי הוא כל כך מהיר וקל וכל כך טעים. ההשראה למתכון באה מהחברים הנהדרים בקבוצת בישול טבעוני בפייסבוק.

גם בצל וכרוב לבנים יעשו את העבודה ויתנו תוצאה טעימה באותה המידה, אבל לסגולים יש כמובן את היתרון המובהק של היותם סגולים. ואנחנו אוהבים דברים סגולים. נכון?

רכיבים: (ל-2-3 מנות גדולות)

כ-200 גרם פסטה בצורת פפיונים (או פסטה קצרה אחרת)

2 כפות שמן זית

בצל סגול, חצוי לאורך ופרוס

כ-1/4 ראש כרוב סגול, קצוץ גס

1/2 כוס מים

1/2 כפית סוכר חום

כפית מלח

כפית פלפל שחור

כפית פפריקה מעושנת

שפריץ של מיץ לימון

לעיטור: גרגירי פלפל אדום (לא חובה בכלל)

הכנה:

מבשלים את הפסטה על-פי הוראות היצרן.

לבינתיים, מחממים את שמן הזית במחבת ומגנים את הבצל עד לריכוך. מוסיפים את הכרוב, המים, הסוכר והתבלינים, מכסים ומבשלים עד שהכרוב מתרכך – כ-8-10 דקות.

מסננים את הפסטה ומוסיפים אותה למחבת, יחד עם שפריץ של מיץ לימון. מערבבים ומגישים חם.

Loading+ הוספה למועדפים

מק אנד צ’יז

הגרסה הטבעונית הזאת למאכל האמריקאי המסורתי היא ממש טעימה, מאוד מספקת ומנחמת, וכבונוס – הרבה יותר בריאה. נכון שהיא לא בדיוק כמו הגרסה החלבית, אבל היא חושבת שאין לה שום סיבה להתנצל על כך.

יש לי מעט זכרונות מגיל חמש… בעיקר אוסף קטן של תמונות ורגעים. בעוד אני בטוחה שחלקם זכרונות אמיתיים, יש גם כאלה שמבוססים על דברים שסיפרו לי בגיל מאוחר יותר וכאלה שאולי לא קרו בכלל. בכל זאת, זה היה די מזמן. אבל רציתי לספר לכם על דבר אחד שאני זוכרת, ואני בטוחה שהוא קרה באמת. אני זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה, חלום חיי היה ללמוד לבשל. אז יום אחד, שאלתי את אמא שלי – ייתכן מאוד שבפעם המיליון – מתי היא כבר תלמד אותי. "כשתהיי בת שמונה", היא ענתה. מה שהיא התכוונה לומר זה "תעזבי אותי שקט", וכנראה ש"גיל שמונה" נשמע לה כמו תאריך יעד מספיק רחוק בשביל שאשכח מזה עד אז.

אבל לא. אני לקחתי את האמירה הזאת בשיא הרצינות, וספרתי את הימים עד ליום הולדתי השמיני. וכשהיום הזה הגיע, קפצתי מהמיטה בהתרגשות. "היום! היום את מתחילה ללמד אותי לבשל!" הזכרתי לאמא שלי בצהלות אושר. היא מעולם לא אהבה לבשל בעצמה, ולאכזבתי הרבה, לא זכרה את ההבטחה.

"לא היום", היא אמרה.

"אבל אני בת שמונה! אני כבר מספיק גדולה!"

"אולי בשבוע הבא. גם אז תהיי בת שמונה."

השבוע עבר, וגם זה שאחריו. ואז חודש. ועוד חודש. אני לא הפסקתי לנג'ס, ואמי לא הפסיקה לדחות לפעם אחרת. בסוף כבר הייתי בת שמונה ואחד-עשר חודשים. ואז, לפתע פתאום, הגיע היום.

"בואי למטבח", היא קראה לי, "היום תלמדי להכין מקרוני אנד צ'יז".

מבחינתה של אמא שלי, "מקרוני אנד צ'יז" היה לא רק שם המאכל, זה היה גם המתכון כולו. מבשלים מקרוני, מסננים ומחזירים לסיר, זורקים לסיר קוביות גבינה צהובה ומחכים שהם יימסו מהחום של הפסטה. מערבבים. מגישים. מקרוני אנד צ'יז או לא מקרוני אנד צ'יז?

אבל עברו עוד שנים רבות עד שהבנתי שמק אנד צ'יז "אמיתי" זה בעצם מאכל קצת מורכב יותר, ובשבילי היום ההוא היה יום מרגש מאוד – הייתי בת שמונה ואחד-עשר חודשים, ופתחתי את הסיר, וראיתי את הדבר הראשון שאני בישלתי, כמעט בעצמי. וזה היה הדבר הטעים ביותר בעולם.

טוב, פאסט פורווארד ל-2013 (כן, עצם העובדה שאני זוכרת את הביטוי "פאסט פורווארד" מסגיר שעבר הרבה מאוד זמן מאז). היום אני טבעונית, וגם אמא שלי טבעונית, וגם המק אנד צ'יז שלנו טבעוני. אמא שלי עדיין שונאת לבשל, ואני עדיין קצת מתרגשת כשאני נכנסת למטבח לנסות משהו חדש, והוא יוצא מוצלח.

יש פה כמה דברים שתצטרכו להכין מראש – מחית הדלורית, שנותנת למנה גוון כתמתם וגם כמה רכיבים תזונתיים נחמדים, ואגוזי קשיו מושרים במים, שנותנים לרוטב מרקם קרמי. אבל מעבר לזה, המתכון הוא די פשוט. טוב, לא פשוט כמו המתכון שלמדתי בגיל כמעט-תשע, אבל עדיין. שמרי הבירה, שניתן להשיג בחנויות הטבע, מגיעים בצורת פתיתים ונותנים טעם שמזכיר גבינת פרמז'ן.

רכיבים: (לתבנית עמוקה בגודל 25×20 ס"מ, 6-8 מנות)

חבילה אחת (500 גרם) פסטה קצרה

כוס מחית דלורית, מדלורית שנאפתה בתנור

כוס קשיו, מושרה במים ל-8-12 שעות ומסונן

1/2 כוס פתיתי שמרי בירה

מיץ מלימון אחד

1/4 כוס יין לבן יבש

שן שום

כפית מלח

כף שבבי בצל

1/2 כוס חלב סויה, לא ממותק

1/2 כוס פירורי לחם

כפית שמן זית

הכנה:

מבשלים את הפסטה על-פי הוראות היצרן (הימנעו מבישול יתר, כדאי להשאיר אותה קצת אל-דנטה).

בינתיים, מכינים את הרוטב: טוחנים במעבד מזון או בבלנדר את הדלורית, הקשיו, שמרי הבירה, מיץ הלימון, היין, חלב הסויה, השום, המלח ושבבי הבצל, עד לקבלת מרקם קרמי חלק (במעבד המזון שלי – שהוא, אגב, כמעט יותר זקן ממני – נדרשו כמה דקות של טחינה).

מערבבים את הפסטה עם הרוטב ושופכים לתבנית משומנת.

להכנת הציפוי, מערבבים את פירורי הלחם עם כפית שמן זית ומפזרים מעל הפסטה.

אופים כ-25 דקות בתנור שחומם ל-180 מעלות.

מגישים חם.

Loading+ הוספה למועדפים

פנה קוטה קוקוס עם רימונים ופיסטוקים

רכיבים: (ל-8 מנות)

1/2 כוס מים

כוס מים

כוס מים

1/2 כוס סוכר לבן

2 כפות פתיתי אגר אגר

פחית (400 גרם) קרם קוקוס

(אני עובדת על מילון מונחים לבלוג, אבל בינתיים, מידע נוסף על אגר אגר וקרם קוקוס ניתן למצוא בפוסט הזה)

1/2 תרמיל וניל

4 כפות גרגירי רימון

להגשה: רכז רימונים, עוד גרגירי רימון, פיסטוקים קצוצים

טיפ:

דרך קלה להפריד בין גרגירי הרימון לכל החלקים הלבנים המרירים, היא הכנסת כל העסק לקערה עם מים. החלקים הלבנים צפים ואפשר להוציא אותם בקלות. צריך רק לסנן, ואז יש לכם גרגירים נקיים.

הכנה:

מסדרים גרגירי רימון בשכבה אחת בתבניות קאפקייקס מסיליקון. אם אין לכם, אפשר להשתמש בתבניות מאפינס, אבל קל מאוד לשחרר את הפנה קוטה מתבניות הסיליקון, והן גם משאירות את הפסים הנחמדים האלה.

חוצים את תרמיל הוניל לאורך וחושפים את הזרעים השחורים הקטנטנים.

שמים את המים, פתיתי האגר והסוכר בסיר קטן ומבשלים על אש קטנה, תוך כדי ערבוב, עד שהאגר והסוכר נמסים. מוסיפים את תרמיל הוניל ואת קרס הקוקוס ומביאים לרתיחה, תוך כדי ערבוב. מסירים מהאש, מוציאים את תרמיל הוניל ומניחים להתקרר כעשר דקות.

בעזרת מצקת, מוזגים את הקרם לתבניות. מכניסים למקרר לשעתיים לפחות.

מגישים עם רכז רימונים, פיסטוקים קצוצים וגרגירי רימון.

Loading+ הוספה למועדפים

גרנולה ביתית

כן. אני מודעת היטב לכך שכשקונים פירות יבשים, עדיף לבחור את האורגניים/הטבעיים – לא את אלה עם הצבעים הבוהקים, שמלאים צבע מאכל ומי-יודע-אילו כימיקלים אחרים. אני נוהגת כך כמעט תמיד. אפילו אמרתי לכם את זה פעם אחת.

אבל אז רצתי לשוק כדי להספיק לקנות פירות יבשים ואגוזים לחג ולפוסט, ועמדתי מול כל השפע הזה… הצבעים האלה… פשוט לא יכלתי לעמוד בזה. היו שם גם את האורגניים, במבחר נחמד אפילו, אבל הם נראו כל כך משעממים ודכאוניים לצד חבריהם המשופצים קלות. אז חטאתי – רק הפעם – וקניתי פירות יבשים "רגילים".

אתם תחליטו את ההחלטות שלכם בכל הנוגע לפירות יבשים, אבל שלא יגידו שלא אמרתי… צבעי מאכל זה רע, ילדים. מממקיי?

מצד שני, אני אומרת… הלוואי שהחטאים הכי גדולים של כולנו יהיו פירות יבשים עם קצת צבעי מאכל. לא?

אז בכל אופן, גרנולה.

היי.

אהלן, אני פה. פה למטה. תהיו איתי בבקשה ותפסיקו לבהות בצבעים האלה. יש לי פה מתכון נחמד בשבילכם.

גרנולה!

גרנולה ביתית היא קלה מאוד להכנה, והיא כל כך הרבה יותר כיפית מגרנולה קנויה, כי אפשר לבחור איזה תוספות שרוצים ולהשתמש בהם בשפע. קחו את רשימת הרכיבים בגדר המלצה, ותרגישו חופשי לשחק עם שילובים שונים של אגוזים ופירות יבשים, צבעוניים או לא. בכל מקרה תקבלו גרנולה ריחנית ועשירה בטעמים ובמרקמים, בדיוק כמו שגרנולה טובה צריכה להיות.

רכיבים:

3 כוסות שיבולת שועל עבה (גרוסה גס)

1/2 כוס אגוזי לוז (לא קלויים), קצוצים גס

1/2 כוס פיסטוקים (לא קלויים), קלופים וקצוצים גס

1/2 כוס גרעיני דלעת קלופים (לא קלויים)

1/2 כוס קוקוס טחון

1/3 כוס שמן קוקוס

1/3 כוס סילאן (מסוג שעשוי מתמרים בלבד)

כפית קינמון

1/2 כפית מלח

1/2 1 כוסות פירות יבשים. אני השתמשתי באננס, משמשים, צימוקים ירוקים וחמוציות. את הגדולים קוצצים לקוביות קטנות.

הכנה:

מחממים תנור ל-180 מעלות.

מערבבים את שיבולת השועל, אגוזי הלוז, הפיסטוקים וגרעיני הדלעת בקערה.

בסיר קטן, ממיסים את שמן הקוקוס. כשהשמן נוזלי, מוסיפים את הסילאן, הקינמון והמלח. שופכים את הנוזלים על תערובת שיבולת השועל ומערבבים היטב על-מנת שהנוזלים יצפו את הכל.

פורשים את התערובת בשבכה דקה ואחידה על מגש אפייה מרופד בנייר אפייה. קולים בתנור ל-30 דקות סך הכל. אחרי רבע שעה מוציאים, מוסיפים את הקוקוס הטחון, מערבבים היטב ומחזירים לתנור.

מניחים לתערובת להתקרר לגמרי, ואז מערבבים אותה עם הפירות היבשים.

שומרים את הגרנולה בכלי אטום. מומלץ להגיש עם חלב סויה בטעם וניל.

Loading+ הוספה למועדפים

המבורגר פטריות

ה לא מפתיע שהפטריות זוכות לכזאת פופולריות בקרב טבעונים – הן עשירות ברכיבים תזונתיים, דלות בקלוריות ומשביעות. יש להן מרקם בשרני וטעמים חזקים ומיוחדים. יש היום מגוון סוגים בשוק ואין כמעט שום דבר שאי אפשר לעשות איתם… מהמטבח האיטלקי ועד לאסיאתי, ממרקים וסלטים ועד לפשטידות ומאפים, וכמעט כל מה שבאמצע. המתכונים האלה הם רק קצה הקרחון (או כיפת הפטריה?). חלק מהשותפות ישר ידעו מה הן הולכות להכין, ברגע שחומר הגלם נבחר ברוב קולות. אני, לעומת זאת, התלבטתי והתלבטתי, ואז התלבטתי עוד קצת. יותר מדי אפשרויות, פחות מדי פטריות בתל אביב רבתי. חשבתי על כל מיני רעיונות. חשבתי על כל מיני סוגים של פטריות. אפילו חלמתי חלומות מוזרים על פטריות מוזרות שעושות דברים מוזרים.

לא! לא הייתי תחת השפעת פטריות.

טוב, אולי באיזושהי צורה כן. אבל לא כמו שאתם חושבים.

ובסוף, אחרי כל זה, החלטתי ללכת על מתכון סולידי למדי – בורגר פטריות.

המבורגר טבעוני.

קציצה בלחמניה?

בורגר. בורגר פטריות.

לפעמים נדמה שאחד הנושאים שאנשים אוהבים להתווכח עליהם, זה אם טבעונים צריכים לקרוא למה שמונח אצלם על הצלחת באותם שמות כמו שקוראים למזון מהחי. שניצל טופו. חלב שקדים. נקניק סייטן. גבינת קשיו. בורגר פטריות?

"צביעות!" אנשים שאוכלים בשר אוהבים לומר, בחיוך של נצחון מעט פתטי. "אם הפסקתם לאכול בשר, למה אתם ממשיכים לחפש את הטעמים האלה?" (תוסיפו לזה את "כל הטבעונים צבועים כי הם דורכים על נמלים כשהם הולכים ברחוב", "כל הטבעונים צבועים כי יש ילדים רעבים באפריקה" ועוד כל מיני פניני גאונות שכאלה.) יש כאלה שמה שמטריד אותם בעולם שאנחנו חיים בו זה לא גרימת הסבל לחפים מפשע, אלא דווקא השמירה על הסמנטיקה של הקולינריה. חשוב מאוד! שלא לדבר על אלה שהחליטו שמזון טבעוני זה "אוכל מזוייף". חיקוי.

יש גם טבעונים שחושבים ככה, אגב. אל תקראו לזה פיצה, הם אומרים לחבריהם לשולחן – תקראו לזה "פוקצ'ה עם רוטב". אל תקראו לזה שניצל, תגידו "פרוסת טופו במרינדה מצופה בפירורי לחם ומטוגנת". ואל תגידו המבורגר פטריות. רק לא זה! תגידו "קציצת פטריות". או "פטריות שנטחנו עם עוד רכיבים (שאינם מהחי), מפוסלות בצורה עגולה ושטוחה, מטוגנות במעט שמן ומוגשות בלחמניה עם חסה, עגבניה וקטשופ". בסדר?!

ואני? אני מאלה שלא כל כך מבינים למה דווקא על זה הויכוח. אני מזדהה מאוד עם דבריה של קולין פטריק-גודרו (הרצאה מעולה, אם עדיין לא ראיתם). מי בכלל קבע שמאכלים בשריים הם "האוכל האמיתי" – המדד למה נחשב ל"חיקוי" ומה לא – ולמה אנחנו צריכים להקשיב לו? פטריות הן בהחלט לא חיקוי, פטריות הן אוכל אמיתי. והנה מתכון לבורגר אמיתי, שאני ממליצה להגיש עם לחמניה אמיתית, ירקות אמיתיים וקטשופ וחרדל אמיתיים. תאכלו, תהנו ואל תקשיבו למה שאנשים אחרים אומרים.

רכיבים: (כ-8 בורגרים אמיתיים בקוטר של כ-10 ס"מ)

2 כפות שמן קנולה

בצל גדול, קצוץ גס

2 סלסלות פטריות שמפיניון (כ-500 גרם), קצוצות גס

5-6 פטריות פורטובלו גדולות (כ-500 גרם), קצוצות גס

2-3 שיני שום כתושות

כוס פטרוזיליה קצוצה

1/3 כוס רוטב סויה

1/4 כוס קטשופ

כף פלפל שחור גרוס

כפית גדושה פפריקה מעושנת

1/4 1 כוסות שיבולת שועל גרוסה דק (קוואקר)

1/2 כוס קמח חומוס

מעט שמן לטיגון

להגשה: לחמניות, עלי חסה, פרוסות עגבניה, טבעות בצל סגול, פרוסות מלפפון חמוץ, קטשופ, חרדל, גוואקמולה וכל מה שאוהבים

הוראות הכנה:

מחממים 2 כפות שמן קנולה במחבת גדולה או בווק. מטגנים את הבצל כ-5-7 דקות, עד להזהבה קלה. מוסיפים את הפטריות ואת השום הכתוש ומקפיצים 2-3 דקות. מעבירים את התערובת מהמחבת למסננת ומשאירים אותה כ-10 דקות.

מעבירים את התערובת למעבד מזון וטוחנים אותה יחד עם רוטב הסויה, הקטשופ, הפלפל והפפריקה. מספיקה טחינה קצרה; הרעיון הוא לא ליצור משחת פטריות אלא חתיכות קטנות מאוד.

בקערה גדולה, מערבבים את תערובת הפטריות היטב עם הפטרוזיליה, שיבולת השועל וקמח החומוס. מתקנים תיבול אם צריך.

מחממים מעט שמן במחבת. צרים כדורים גדולים מהתערובת ומשטחים לצורה של המבורגר (שלי היו בקוטר של כ-10 ס"מ ובעובי של כסנטימטר וחצי). על חום בינוני, מטגנים את הבורגרים כ-7-8 מכל צד, עד להשחמה. מניחים על נייר סופג.

מגישים בלחמניה עגולה עם ירקות ורטבים.

(אפשר לשמור במקרר ליומיים-שלושה, ובהחלט אפשר גם להקפיא.)

Loading+ הוספה למועדפים