פעם בכמה זמן צץ תחקיר בטלויזיה על מוצרי מזון שונים. פעם זה היה על אורז, לפני כן על טחינה, על חומוס, על סלטים קנויים, ועוד. תחקירים שלכאורה מנסים לפקוח את עיננו כצרכנים לגלות לנו ממה מורכב המזון שאנחנו מכניסים הביתה. התחקירים עטופים בד״כ באריזה מאוד מפחידה ומבהילה. כך היה עם תחקיר הסלטים ששודר בתחילת השנה. מה לא היה שם: משפטים בסגנון ״תוצאות נוראיות״, ״זה יכול להרוג אותנו״, יותר מידי חומרים משמרים, אחוזי שומן מוגזמים ועוד – או במילה אחת: היסטריה. מסתבר שהתחקיר ״עבד״ ושוק הסלטים המוכנים נמצא מאז בירידה. גם אני נבהלתי והפסקתי לקנות סלטים מוכנים.
מאחורי הקלעים
בתחילת אוגוסט הוזמנתי לסיור במפעל החומוס של חברת צבר. חוץ מזה שתהליך ״מאחורי הקלעים״ הוא מעניין בפני עצמו שמחתי ללכת, ולראות איזה תהליך המוצרים האלה עוברים, ממה הם מורכבים ומה עובר עליהם עד שהם מגיעים לחנויות והאם באמת מה שמספרים לנו בתחקירים הוא נכון.
הסיור כלל הסבר על המותג צבר, איך הכל התחיל (בחומוסיה ביתית ביפו), מה הישראלים אוהבים (הרבה חריף) וכמובן, ביקור במפעל עצמו. ראינו איך בוררים את החומוס (יש מכונה מיוחדת עם קרן לייזר שמזהה עצמים שהם לא חומוס ומוציאה אותם), ביקרנו בחדר התבלינים, ראינו מיכלי השריה ענקיים, ופגשנו סיר לחץ ענק שבו מבשלים את גרגרי החומוס (עם מעט סודה לשתיה – כמו שאני מכינה בבית). ראינו גם איך קולים את החצילים והפלפלים (בתנור ענק עם חום של 400 מעלות). איך מורידים את הקליפות וראינו גם את תהליך האריזה: מכונה מוזגת את החומוס לקופסאות, מפזרת עליו תבלינים ואורזת אותו הרמטית.
ממה מורכב החומוס
בנוסף לכל התהליך קיבלנו גם הסבר על הרכב החומוס – ממה המוצר באמת מורכב. מסתבר שאת רוב המרכיבים אנחנו מכירים טוב וגם יודעים איך הם נראים. אפשר לראות בתמונה למעלה מה מכיל המוצר: רובו המוחלט מורכב מחומוס, מים וטחינה, כל שאר המרכיבים נמצאים בכמות מזערית.
אם נפרק את המוצר לגורמים: חומרי הגלם – גרגרי חומוס (מזן זהבית), טחינה (איכותית של מותגים מוכרים), מים ומיץ לימון (מכל המרכיבים האלה אני מכינה חומוס ביתי). חומר משמר – הוא לא נמצא שם סתם. כדי שנוכל להשתמש במוצרים האלה לאורך זמן (לפחות שבועיים) חייבים להשתמש בו. הוא מעכב התפתחות של חיידקים פטריות ועובשים. בניגוד למה שחשבתי – במוצר יש מעט מאוד חומר משמר, ואם נסתכל על אריזה של 400 גרם חומוס, מתוכה רק 0.6 גרם זה חומר משמר (0.15%) – פחות מחצי כפית (בתמונה הוא נמצא בכוסית השמאלית הקטנה). בנוגע לשומנים – המוצר עתיר בקלוריות, אבל כולן מגיעות מהטחינה. ואם כבר קלוריות ואחוזי שומן גבוהים, לפחות שיגיעו ממקור אכותי.
מה למדנו
לפעמים משתמע מהתחקירים בטלויזיה מסקנות שהן לא בהכרח נכונות. תמיד ימצאו על מה לחקור ואיך ״להפחיד״ אותנו – אין לזה סוף, וזה מסוג הכתבות שנעשות כל הזמן (אגב, ידעתם שלפני 6 שנים כבר עשו תחקיר על סלטים?). צריך לקחת דברים בפרופורציות, לא לקבל את כל מה שמשדרים בטלויזיה או קוראים בעיתונים כאמת מוחלטת. צריך להפעיל שיקול דעת ולקחת דברים בפרופורציות. אז כן, למרות שהחומוס הוא מוצר מעובד ולמרות שיש בו חומר משמר, עדיין אפשר לאכול ממנו ואפילו לשלב אותו בתפריט של תזונה בריאה.
עוד כמה דברים שהתרשמתי מהם בסיור של מפעל של צבר:
1. כשמכינים חומוס בבית, רצוי לא להשרות גרגרי חומוס יותר מ-8 שעות. טיפ שנתן לנו השף אבי לוי.
2. זן גרגרי החומוס שמכינים ממנו את המוצר נקרא ״זהבית״ והוא הנפוץ בישראל (לפעמים מתבלבלים בינו לבין ״הדס״).
3. הירקות שראיתי במפעל, חציל בלאדי ופלפלים – נראים הרבה יותר טוב ממה שאני קונה בשוק הכרמל.
4. אשכרה יש מישהו שעובר פלפל פלפל, חציל חציל ובודק שהם בסדר וראויים למאכל (את אלו שלא טובים זורקים).
5. מישהו יושב ומוריד, ידנית, את הקליפות של הפלפלים והחצילים הקלויים.
6. האריזות עוברות אחת אחת במכשיר מיוחד של גלאי מתכות (דומה לכזה שאנחנו עוברים בו בכניסה לקניונים – רק בקטן).
[articles]